הציור שלי בצבעי מים התחיל בסגר. כשנשארנו בבית בגלל המגפה, התחלתי לצייר את מה שהיה סביבי — השכונה, רמת אביב, הרחובות שיכולתי ללכת בהם. מכאן הציור התפתח לכיוונים חדשים.
אני מציירת דיוקן מתוך התבוננות בצילום. בעבודה כזו אני יודעת בכל רגע מה אני עושה. ואני מציירת גם דיוקנים בלא התבוננות לחלוטין. צבעי המים המהירים מאפשרים לזרימה הזו, והדמות פשוט יוצאת אל הדף. אני לא יודעת מראש מי היא, ואני לא מחליטה את זה — היא מתהווה תוך כדי העבודה, מתגלה לי באותו רגע שהיא מונחת על הדף. זה חומר לרואה נסתרות.
בעבודות האלה, לפעמים זה דיוקן אחד ולעיתים שתי דמויות נפגשות על אותו דף — לא זו לצד זו כמו שני אנשים שנפגשו במקרה, אלא נפגשות ממש, שיער בתוך שיער, קו מתאר של אחת שעובר לתוך גוף השנייה.
שני המסלולים האלה הם שני קצוות של אותה יד. במסלול הראשון אני עדה למה שקיים כבר בעולם ומנסה להיות נאמנה לו. במסלול השני אני נותנת למה שעוד לא לכד צורה לצאת, ומקבלת אותו כמו שהוא בא. אלו דמויות שאני לא יודעת עליהן יותר ממה שהן עצמן מגלות לי על הדף.
My watercolor painting began during the lockdown. When we were confined to our homes because of the pandemic, I started painting what was around me — the neighborhood, Ramat Aviv, the streets I could walk through. From there, the work developed in new directions.
I paint portraits by observing a photograph. In this kind of work, I know at every moment what I am doing. I also paint portraits without any observation at all. The speed of watercolor allows for this flow, and the figure simply emerges onto the paper. I do not know in advance who the figure is, and I do not decide — the figure takes shape during the process, revealing itself to me in the very moment it appears on the page. It is material for someone who sees what is hidden.
In these works, sometimes it is a single portrait, and sometimes two figures meet on the same sheet — not side by side like two people who happened to meet, but truly meeting — hair within hair, the contour of one passing into the body of the other.
These two paths are two ends of the same hand. In the first, I witness what already exists in the world and try to remain faithful to it. In the second, I allow what has not yet taken form to emerge, and I receive it as it comes. These are figures about whom I know nothing beyond what they themselves reveal to me on the page.